<h1>צידה לדרך מ"א כ"ה פ"א</h1>
<h2>דף מט:</h2>
כתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חדש תפדה מצות עשה על כל ישראל שיולד לו בן שהוא בכור מאמו ישראלית בכל מקום ובכל זמן שיפדנו מהכהן בחמש סלעים שהם לחכמי צרפת שתי אוקיות וחצי מכסף צרוף ולדברי המחדשים ג' אוקיות ושלשה רביעי אוקיא ואחר שכתבתי זה בשם המחדשים וכתבו הרמב"ן בפירוש כי תשא בפירושו מצאתי כתוב כי כשהגיע לארץ ישראל ומצא שם שקל הקדש מזמן קדמונינו והיה המשקל ישר כדברי חכמי צרפת וכמו שכתב ר' שלמה מטרויש. נותן לכהן כסף או שוה כסף חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות. כתב לכהן שחייב לו חמש סלעים חייב ליתן לו חמש סלעים ובנו אינו פדוי וחכם גדול הדור כתב שבנו פדוי. נתן לו חפץ בחמש סלעים והכהן קבלו בכך בנו פדוי אפי' אינו שוה ה' סלעים. ה' סלעים אלו צריך שיתנם לכהן במתנה גמורה ואם ירצה הכהן להחזירם רשאי. כשנותן הפדיון לכהן מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן. ומברך שהחיינו.
סדר פדיון שכתוב בתשובת הגאונים מביא האב את בנו לפני הכהן ואומר לכהן שהוא בכור פטר רחם ויקחנו הכהן ויאמר לאביו אתה רוצה בנך בכורך ותתן לי חמש סלעים שנתחייבת לפדותו ויאמר האב בני בכורי אני רוצה והא לך ה' סלעים ומברך כמו שכתבתי למעלה ומוזגין כוס של יין לכהן ומביאין לו עצי בשמים ומברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ועוד מברך בא"י אמ"ה אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו רמ"ח אברים שבו ונפח [בו נשמה כדכתיב (בראשית ב') ויפח] באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סוככו דכתיב [איוב י'] עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו דכתיב [שם] חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכור ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו דכתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חדש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה השקל וכתיב [שם] אך פדה תפדה את בכור האדם. כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו ה' לתורה ולחופה ולמעשים טובים בא"י מקדש בכורי ישראל בפדיונם. ומברך הכהן את הבן ואחר כך מחזיר הכהן הבן לאביו. אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו שלשים יום. מי שלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו כשיגדיל. פדיון הבן תלוי בפטר רחם ואם יש לו נשים רבות ויש לו בכור מכל אחת מהם חייב לפדותם. אשה אינה חייבת בפדיון ולא לפדות את בנה. כהנים ולוים פטורין מפדיון בכורות ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן חייב בפדיון. הבא אחר הנפלים כגון שיצא ראשו חי והחזירו ויצא אחריו השני חי אינו בכור לפדיון. לפי שאינו פטר רחם. כי אחיו קדמו ושב וינחם. ואמרו בעלי ההלכה. כל הקודם זכה.
<h2>דף נא.</h2>
כתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חדש תפדה מצות עשה על כל ישראל שיולד לו בן שהוא בכור מאמו ישראלית בכל מקום ובכל זמן שיפדנו מהכהן בחמש סלעים שהם לחכמי צרפת שתי אוקיות וחצי מכסף צרוף ולדברי המחדשים ג' אוקיות ושלשה רביעי אוקיא ואחר שכתבתי זה בשם המחדשים וכתבו הרמב"ן בפירוש כי תשא בפירושו מצאתי כתוב כי כשהגיע לארץ ישראל ומצא שם שקל הקדש מזמן קדמונינו והיה המשקל ישר כדברי חכמי צרפת וכמו שכתב ר' שלמה מטרויש. נותן לכהן כסף או שוה כסף חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות. כתב לכהן שחייב לו חמש סלעים חייב ליתן לו חמש סלעים ובנו אינו פדוי וחכם גדול הדור כתב שבנו פדוי. נתן לו חפץ בחמש סלעים והכהן קבלו בכך בנו פדוי אפי' אינו שוה ה' סלעים. ה' סלעים אלו צריך שיתנם לכהן במתנה גמורה ואם ירצה הכהן להחזירם רשאי. כשנותן הפדיון לכהן מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן. ומברך שהחיינו.
סדר פדיון שכתוב בתשובת הגאונים מביא האב את בנו לפני הכהן ואומר לכהן שהוא בכור פטר רחם ויקחנו הכהן ויאמר לאביו אתה רוצה בנך בכורך ותתן לי חמש סלעים שנתחייבת לפדותו ויאמר האב בני בכורי אני רוצה והא לך ה' סלעים ומברך כמו שכתבתי למעלה ומוזגין כוס של יין לכהן ומביאין לו עצי בשמים ומברך בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים ועוד מברך בא"י אמ"ה אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו רמ"ח אברים שבו ונפח [בו נשמה כדכתיב (בראשית ב') ויפח] באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סוככו דכתיב [איוב י'] עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו דכתיב [שם] חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכור ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו דכתיב [במדבר י"ח] ופדויו מבן חדש תפדה בערכך חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה השקל וכתיב [שם] אך פדה תפדה את בכור האדם. כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו ה' לתורה ולחופה ולמעשים טובים בא"י מקדש בכורי ישראל בפדיונם. ומברך הכהן את הבן ואחר כך מחזיר הכהן הבן לאביו. אין פודין את הבכור עד שיעברו עליו שלשים יום. מי שלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו כשיגדיל. פדיון הבן תלוי בפטר רחם ואם יש לו נשים רבות ויש לו בכור מכל אחת מהם חייב לפדותם. אשה אינה חייבת בפדיון ולא לפדות את בנה. כהנים ולוים פטורין מפדיון בכורות ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן חייב בפדיון. הבא אחר הנפלים כגון שיצא ראשו חי והחזירו ויצא אחריו השני חי אינו בכור לפדיון. לפי שאינו פטר רחם. כי אחיו קדמו ושב וינחם. ואמרו בעלי ההלכה. כל הקודם זכה.
